הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' עזבון המנוח גומייד מוחמד ז"ל ואח' - פסקדין

פסק דין

1.בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' אבישי רובס) מיום 27/10/10, בת.א. 7595/08.

השאלה העומדת בפני היא האם הרימה המערערת את הנטל המוטל עליה להוכיח את יסודותיו של חריג בפוליסת ביטוח חיים, דהיינו האם הוכיחה את הקשר הסיבתי בין שכרותו של המנוח לבין תאונת הדרכים כתוצאה ממנה נגרם מותו.

העובדות הצריכות לענייננו

2.        ביום 1/4/07 מצא המנוח את מותו בתאונת דרכים, עת נהג ברכב בשדרות ההסתדרות בחיפה והגיע לצומת חוצות המפרץ בחיפה (להלן: התאונה).

המשיבים, עיזבון המנוח גומייד מוחמד ז"ל (להלן: המנוח) והוריו, שהינם המוטבים על פי פוליסת ביטוח חיים מס' 336533403 שהוצאה לטובת המנוח (להלן: הפוליסה), הגישו כנגד המערערת תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח מכח הפוליסה, בסך 213,760 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

3.עובר לתאונה בוטח המנוח בפוליסה, הכוללת נספח הקרוי "ביטוח נוסף למקרה מוות מתאונה, מס' 806" (להלן: הנספח). עם קבלת הודעתם של המשיבים על קרות התאונה, שילמה להם המערערת - אשר לא חלקה על ביטוחו של המנוח בפוליסה - תגמולי ביטוח חיים בגין מות המנוח, מכח נספח מס' 553 לפוליסה. עם זאת, דחתה את דרישתם לתשלום תגמולי ביטוח בגין מוות מתאונה, תוך הפניה לחריגים המנויים בסעיף 3 לנספח, הנושא כותרת "הגבלת אחריות החברה". סעיף 3 פוטר את המערערת מתשלום לפי הנספח אם המוות נגרם על ידי סיבה מהמפורטות בו, וביניהן סעיף 3(ב) הקובע כי המערערת לא תהיה אחראית למקרה ביטוח הנובע מ"שכרות, אלכוהוליזם או שימוש בסמים, פרט למקרה של שימוש על פי הוראות הרופא" (להלן: החריג בפוליסה), ואילו המנוח היה שיכור בעת התאונה.

4.בכתב התביעה שהגישו המשיבים נגד המערערת, טענו כי אין תחולה לחריג בפוליסה מהטעמים דלקמן: א. המנוח לא היה שיכור בקרות התאונה. ב. מותו נגרם כתוצאה ישירה ממעורבותו בתאונת הדרכים, ולא נגרם עקב שכרות או אלכוהוליזם. ג. הפוליסה לא הגדירה "שכרות", או "אלכוהוליזם", והמערערת מנועה מלהסתמך על מונח שאינו מוגדר בפוליסה. 

לשיטתם, השאלה אינה אם השכרות היא שהביאה לקרות התאונה אלא האם היא הגורם שהביא ישירות למותו של המנוח. לטענתם, לא צריכת האלכוהול על ידי המנוח הביאה באופן ישיר למותו, כי אם תאונת הדרכים בה היה מעורב.

לטענת המערערת, בחוות דעת שערך הטוקסיקולוג ד"ר אשר גופר, מנהל המכון לטקסולוגיה במרכז הרפואי ע"ש שיבא תל השומר, נקבע כי בדגימת הדם שנלקחה מהמנוח לאחר התאונה, נמצא אלכוהול בריכוז של 100 מיליגרם לכל 100 מ"ל. בהתאם לתקנה 169א(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: תקנות התעבורה), הסף העליון של ריכוז אלכוהול המותר בדמו של נוהג רכב לא יעלה על חמישה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם, דהיינו מדובר בכמות הכפולה מהכמות המותרת על פי פקודת התעבורה, ולכן, מוגדר המנוח כמי שהיה שיכור בעת ארוע התאונה.

עוד הסתמכה המערערת על חוות דעתו של הרופא ד"ר רונן לבשטיין, אשר עיין בכתבי הטענות של הצדדים, בתיק המשטרה, בחוות דעתו של ד"ר גופר ובתיקו הרפואי של המנוח. ד"ר לבטשיין סקר את מקרה, התייחס לתאונה וציין פרטים מתיק המשטרה. לפי דבריו, הגיח המנוח לצומת וולקן באיזור חיפה בה עמדו מכוניות נוספות באור אדום, נכנס לצומת תוך פגיעה בהן, ונפצע אנושות, פגיעה אשר הובילה למותו המיידי. הוא סקר את הקריטריונים לקביעת שכרות, ציין כי רמת האלכוהול בדמו של המנוח בעת התאונה היתה מעבר לרמה המירבית המותרת בחוק הפלילי, וחיווה דעתו כי ריכוז האלכוהול בדמו העלה פי שישה את הסיכון למעורבות בתאונת דרכים, והפך את הקשר בין ריכוז האלכוהול בדמו לבין מעורבותו בתאונת הדרכים לקשר סביר ביותר.

לטענת המערערת היותו של המנוח שרוי במצב של שכרות יצרה סיכוי או סיכון כמעט ודאי לקרות התאונה ומשהתממש אותו סיכון, הרי התאונה היתה תוצאה ישירה של מצב השכרות של המנוח.

5.הצדדים הגיעו לידי הסדר דיוני, לפיו הגישו סיכומים בכתב, ופסק דין מנומק ניתן על סמך החומר שהוגש.

בנוסף לחוות הדעת המצויינות לעיל, צירפה המערערת למסמכיה, בין השאר, את הודעתו במשטרה של מאבטח במועדון בו בילה המנוח עובר לתאונה, על מנת ללמד על התנהגותו ומצבו עובר לתאונה. המאבטח ציין כי המנוח נראה שיכור כבר בהגיעו למועדון, המשיך לשתות, וסולק עקב התנהגות אלימה ומעורבות בקטטה. מששמע המנוח על הכוונה להזמין משטרה, ברח עם חבריו מהמקום.

במסגרת סיכומיה העלתה המערערת לראשונה שתי טענות נוספת: א. היא פטורה מחבותה על פי הפוליסה עקב התנהגותו הרשלנית של המנוח. ב. יש לייחס למנוח רשלנות תורמת בשיעור של 100% ולהחיל עליו את דוקטרינת האשם התורם החוזי. טענות אלה נדחו על הסף על ידי בית משפט קמא בגין הרחבת חזית אסורה.

6.פסק דינו של בית משפט קמא

א. בית משפט קמא בחן את הנספח וסעיפיו.

סעיף 1 לו מגדיר את המונח "מוות כתוצאה מתאונה" לצרכי הנספח כ"מוות כתוצאה מחבלה גופנית שנגרמה עקב הפעלת כוח פיזי בלבד, כתוצאה מאירוע פתאומי חד פעמי בלתי צפוי מראש, הנגרם במישרין על ידי גורם חיצוני וגלוי לעין, המהווה ללא תלות בכל סיבה אחרת את הסיבה היחידה הישירה והמיידית לחבלה ובתנאי נוסף שהמוות אירע תוך 90 ימים מתאריך החבלה הנ"ל. ...". סעיף 3 לנספח מגביל את אחריות המערערת כמפורט בסעיף 2 לעיל לפסק דין זה.

ב. לאחר שקבע כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנותו של הנספח, המהווה הסכם בין הצדדים, וכי יש לפרשו לפי אומד דעתם של הצדדים, סקר בית משפט קמא את כללי הפרשנות לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים), הפסיקה והספרות המשפטית. השופט המלומד ציין כי בכל הנוגע לפוליסת ביטוח, יש לפרש סעיף פטור פירוש סביר. כאשר קיימת עמימות בסעיפיה, יש לשקול הפעלת הכלל "פרשנות כנגד המנסח", ככל שקיימת מחלוקת בנוגע לפרשנותו של הסעיף, ואם פרשנות המשיבים סבירה ומשתמעת מן הטקסט, הרי היא עדיפה ובלבד שתיקח בחשבון את תכלית הפוליסה ומטרתה.

ג. פרשנות הסייג הקבוע בסעיף 3(ב) לנספח